ששת רשת חנויות לכלי בית בע"מ נ' נטו (אלאורי) תקשורת בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטרות וכן ההתנגדות עצמה.

במסגרת תיק ההוצאה לפועל הגישה המשיבה לביצוע שני שטרי חוב בסך של 200,000 ₪ כל אחד (להלן: "שטרי החוב"), שניהם משוכים על ידי המבקשת 1 לפקודת המשיבה ליום 8.9.11 ונושאים חתימת המבקשים 2 – 4 כערבים לפירעון שטרי החוב; וכן שני שיקים, האחד בסך של 47,937.87 ₪ ליום 22.7.11 והשני בסך של 24,079 ₪ ליום 22.8.11 (להלן: "השיקים"). השיקים משוכים על ידי המבקשת 1 לפקודת "ששת".

בסך הכל עותרת המשיבה בתיק זה לחיוב המבקשים בתשלום סך של 472,016 ₪.

טענות המבקשים

המשיבה הינה חברה פרטית העוסקת בהפצת כלי בית. בהתאם להסכם מיום 15.2.10, קבלה המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") זיכיון להפצת מוצרי המשיבה בשתי חנויות אותן הפעילה, ביבנה ובגדרה. המבקשים 2 – 3 הינם בני זוג, בעלי השליטה ומנהלים במבקשת וערבים להתחייבויותיה כלפי המשיבה. המבקשת 4 הינה אחותו של המבקש 3 ואף היא ערבה להתחייבויות המבקשת כלפי המשיבה.

בין המבקש 2 לבין מנכ"ל המשיבה הוסכם על העמדת אשראי בסך 220,000 ₪ למבקשת, לשם רכישת המוצרים אשר משווקת המשיבה ומילוי ראשוני של מדפי חנויות המבקשת. לאחר מכן הוסכם על העמדת אשראי נוסף של 120,000 ₪ לשם רכישת מוצרים לקראת חג הפסח. מנכ"ל המשיבה הטיל את משימת קביעת תמהיל המוצרים שיירכשו על מנהלת השיווק של המשיבה, אך זו פעלה בחוסר תום לב ומכרה למבקשת מלאים עימם "נתקעה" המשיבה במקום המוצרים אשר נדרשו למבקשת בפועל להצבה ראשונית בחנויותיה. כתוצאה מכך, טוענים המבקשים, לקראת חג הפסח באפריל 2010 לא נמצאו קונים למוצרים אשר רכשה המבקשת מהמשיבה.

המבקשים באו בטרוניה למנהלי המשיבה נוכח המצב אליו נקלעה המבקשת, דרשו כי המשיבה תסכים להחזרת המוצרים שנרכשו ממנה והתנו את המשך רכישת מוצרי המשיבה בקבלת זיכוי על המוצרים שיוחזרו. המשיבה, כך טוענים המבקשים, הסכימה לדרישה זו, המוצרים נלקחו מחנויות המבקשים והועברו לחנות העודפים של המשיבה בירכא ולמבקשת ניתן זיכוי בכרטסת אצל המשיבה.

דא עקא, טוענים המבקשים, שהנזק כבר נעשה. תחום מוצרי כלי הבית הנרכשים מהמשיבה ונמכרים בחנויות המבקשת הצטמצם לפידיון אפסי של כ- 6,000 ₪ לחדש במקום פדיון צפוי של 60,000 ₪ לכל הפחות. טוענים לפיכך המבקשים כי המשיבה הפרה את ההסכם שבינה לבין המבקשת בהפרה יסודית ובכך הסבה למבקשת נזק של 340,000 ₪ בגין רכישות מלאי, 300,000 ₪ בגין השקעות בשיפוצים ו- 720,000 ₪ בגין הפסדי מכירות מסמוך למועד כריתת ההסכם ואילך.

לטענות אשר מעלים המבקשים נגד המשיבה, מתווספות טענות המתייחסות לחברה נוספת, חברת כפר השעשועים רשת חנויות צעצועים בע"מ (להלן: "כפר השעשועים"), ואשר לטענת המבקשים נמצאת בשליטת אותם בעלים כמו המשיבה. להלן, בתמצית, טענות המבקשים ביחס לחברת כפר השעשועים:

במהלך 2006 החליטו המבקשים 2 ו- 3 להשתלב ברשת ארצית למכר צעצועים והחלו במו"מ מול כפר השעשועים, אשר תכליתו קבלת זיכיון לפתיחת חנות בגן יבנה.

המבקשת רכשת את הזכויות לזיכיון זה מאדם אשר אותה עת החזיק בו ובהתאם להסכם מיום 18.7.07 קבלה המבקשת זיכיון להפעלת חנויות תחת שמה של כפר השעשועים. בדיעבד, כך נטען, הסתבר למבקשים שכפר השעשועים עכבה במזיד את פתיחת החנות כדי שלא לפגוע בבעל הזיכיון של כפר השעשועים באשדוד.

הסכם הזיכיון כולל תנאים דרקוניים המאפשרים לכפר השעשועים (ואף למשיבה) לנהוג בחוסר תום לב, בגזל, בכפיה וכיו"ב, כגון הזכות לביטול מיידי של ההסכם והזכות להיכנס לחנויות המבקשת ולתפוס בהן מוצרים.

החנות נועדה להיפתח בשטח שכור וכאשר התלבטו המבקשים באשר לשטח החנות הראוי, "פסקה" כפר השעשועים שעליהם לשכור דווקא חנות גדולה בשטח של 220 מ"ר ולא חנויות קטנות יותר שיכולים היו לשכור.

ההשקעה הראשונית אשר נדרשה לפתיחת החנות הגיעה כדי 610,000 ₪ וכללה תשלום עבור הזיכיון בסך 160,000 ₪; תשלום עבור מלאי בסך 250,000 ₪ והשקעה בזיווד החנות בסך של 200,000 ₪.

תמהיל המוצרים אשר נרכשו מכפר השעשועים לקראת פתיחת החנות נבחר על ידי כפר השעשועים אך התברר שהמוצרים מכסים רק מחצית משטח החנות והמבקשת נדרשה לרכוש מוצרים בסך של 250,000 ₪ נוספים כדי להימנע ממצב בו מדפי החנות ריקים. כך השקיעו המבקשים בסך הכל 860,000 ₪ במקום 610,000 ₪ כאשר לו ידעו זאת מראש כלל לא היו רוכשים את הזיכיון.

במהלך 2007 הגיעו המבקשים למסקנה שאחוזי הרווח ביחס להיקפי הפעילות נמוכים ולכן כדאי לרכוש זיכיון לסניף נוסף. כך סוכם בין הצדדים על רכישת זיכיון לחנות נוספת של "כפר השעשועים" בגדרה כנגד 200,000 ₪.

במשך כשנתיים העסקים התנהלו לשביעות רצון כולם ובתחילת 2010 הוסכם לפתוח חנות נוספת וגדולה, אשר שטחה יחולק למכירת צעצועים ולמכירת כלי בית. על רקע זה גם נחתם ההסכם עם המשיבה. בפועל, לא העמידה כפר השעשועים למבקשת את האשראי לו התחייבה ובהיקף התואם את גודל הסניף החדש. כתוצאה מכך, לא אפשרה כפר השעשועים למבקשת לרכוש סחורה נוספת, המדפים התרוקנו והיקפי המכירות צנחו. המבקשת אומדת נזקיה בגין "מניעת רווח" במהלך 2011 בסך של 291,550 ₪ וזאת בגין הנזק אשר גרמה כפר השעשועים.

בנוסף, הסתבר למבקשים שכפר השעשועים הקימה מחלקת צעצועים בסניף "מגה" בגדרה מתוך הפרת התחייבויותיה כלפי המבקשת ועוד הסתבר כי כפר השעשועים מוכרת מוצרים למבקשת במכירים מופרזים. הפרת חוזה זו הסבה למבקשת נזק בסך של 300,000 ₪ לפחות.

במהלך דצמבר 2010 טענה כפר השעשועים כי בהשוואה בין כרטסת הנהלת החשבונות של המבקשת אצלה לכרטסת אשר ניהלה המבקשת, קיים הפרש של 200,000 ₪ לחובת המבקשת. מחאות המבקשים לא עזרו והם נאלצו לשלם סכום זה כדי למנוע עצירת אספקת הסחורה. בכך מוצאים המבקשים הפרת חוזה נוספת אשר הסבה להם נזק של 200,000 ₪.